החלטה בתיק ת"א 83514-00

לפניי בקשה לביטול פסק דין.

ביסוד הבקשה עומד פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 24/10/2000, לאחר שזה לא הגיש הגנתו כנגד תביעת המשיבה.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. עיקר טענתו הינה כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לידיו ובשל כך לא התגונן כנגד תביעת המשיבה. המבקש טוען כי אינו מכיר את החוב נשוא התביעה, וכי משך שנים ארוכות הוא משתמש בטלפון מסוג טוקמן אך אינו זוכר שהיה מנוי של המשיבה. לפי מסמכי ההוצאה לפועל נמסרו לידיו, לכאורה, מסמכי האזהרה בשנת 2001, אלא שלטענתו לא היו הדברים מעולם, שכן הוא לא קיבל את כתב התביעה ולמעשה לראשונה נודע לו על תיק ההוצאה לפועל בחודש אוגוסט 2011.

לעניין הארכת המועד, טוען המבקש כי עם היודע דבר החוב פנה הוא ללשכה לסיוע משפטי, טיפול הלשכה בעניינו זה ארך זמן רב ואישור הזכאות ניתן לו רק במרץ 2011. לטענתו, חוסר ידיעתו לגבי ההליכים המתנהלים כנגדו היא הגורם לאיחור, ואין בו משום זלזול בבית המשפט. עוד טוען הוא, כי אם לא יתיר בית המשפט את הארכת המועד, הרי שחיובו בחוב המוכחש ללא בירור משפטי יגרום לו לנזק בלתי הפיך.

2. לטענת המשיבה, בשנת 2000 התקשר עימה המבקש בהסכם התקשרות לתקופה בת 36 חודשים, אולם במשך תקופה התחמק הוא מתשלום החוב שיצר. ביום 17/8/2000 הוגשה כנגד המבקש התביעה, ולטענתה, טרם הגשת התביעה נשלחו למבקש שני מכתבי התראה ודרישה לתשלום חוב לכתובתו הרשומה. בתאריך 25/08/2000 בוצעה מסירה של כתב התביעה והאזהרה למבקש ובהתאם לאישור המסירה, אחות המבקש, הגב' מירל יהודאי, סירבה לחתום על קבלת האזהרה.

לטענתה, ביום 27/06/2001, הגיע המבקש למשרדה וקיבל פירוט מלא של החוב, בו הודה הוא. בניגוד להצהרת המבקש, טוענת המשיבה, כי באותו המעמד הוסבר למבקש השתלשלות החוב, והמבקש הסכים להסדרת תשלום החוב לצורך סגירת תיק ההוצאה לפועל ע"ס של 1500 ש"ח  ב- 10 תשלומים שווים. הסדר זה לא כובד על ידו.

3. בתשובה לתגובה, ובאשר לאישור המסירה שצירפה המשיבה, טוען המבקש, כי יתכן וזה נמסר לגב' מיכל יהודאי, שהייתה באותה עת פרודתו. לטענתו, באותה התקופה היו בני הזוג בהליכי גירושין וספק רב אם גרושתו טרחה להמציא לידיו את כתב התביעה אשר נמסר לידיה.

ואילו, באשר לפגישה במשרד המשיבה, לא זכור למבקש שהתקיימה פגישה שכזו, הגם שלטענתו הינו נכה הסובל מבעיות זיכרון לאור טראומה ממנה סובל עקב תאונת דרכים שעבר.

דיון והכרעה

4. בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על המבקש ביטול פסק דין להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין. במקרה שבפני, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה 12 שנים לאחר שזה ניתן, אולם לטענת המבקש נודע לו על תיק ההוצאה לפועל המתנהל כנגדו רק בחודש אוגוסט 2011 שאז פנה הוא ללשכה לסיוע משפטי מיד עם ידיעתו על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל, ואילו אישור הזכאות ניתן לו רק במרץ 2012.

אמנם, בהתאם לתקנה 528 לתקנות רשאי הרשם להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו, כאשר פורש בהלכה הפסוקה, כי טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד הינו טעם הנעוץ בקיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, אולם בפסיקה נקבע, כי שיהוי שנגרם עקב פניית בעל דין ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג עשוי להוות טעם מיוחד שכזה. 

יחד עם זאת, הטענה המרכזית של המשיבה הינה כי המבקש ידע על קיום ההליכים כנגדו עוד במהלך השנים 2000-2001, ועל כן המדובר באיחור ניכר ובלתי מוצדק בהגשת הבקשה. עיון באישור המסירה מיום 25/8/00, מעלה כי זו בוצעה לידי אשתו של המבקש, הגב' מיכל יהודאי, אולם, כטענת המבקש, אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית, הגם שזו היתה כתובתו הרשומה לא התגורר הוא עם אשתו באותה עת שכן היה מצוי הוא בהליכי גירושין ובני הזוג היו פרודים. יתר על כן, גם טענת המשיבה לפיה נערך עם המבקש הסדר תשלומים מיוזמתו עוד בשנת 2001 לא גובתה בכל מסמך למעט בתצהיר מטעם המשיבה, עליו חתם עו"ד ברסלר, אשר לא התייצב לחקירה. בנסיבות אלו, לא ניתן להסתמך על התצהיר ומכאן שלא נסתרה גרסת המבקש ואין לי אלא לקבלה לצורך הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

5. לגופם של דברים, מבסס המבקש את בקשתו על חובת הצדק, כשלטענתו, כתב התביעה לא הומצא לו כדין, וכי נפל פגם מהותי במסירה אשר על יסודה ניתן פסק הדין. כאמור לעיל, כתב התביעה הומצא לידי הגב' מיכל יהודאי, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה, ואילו טענת המבקש, כי באותה התקופה היו מצויים בני הזוג בהליכי גירושין ולא התגורר הוא ביחד עם פרודתו, לא נסתרה אף היא.

טענת המשיבה, לפיה המבקש פנה אליה מיוזמתו בבקשה להסדרת החוב עוד בשנת 2001, וכי הצדדים הסכימו על הסדר תשלומים, אינה נתמכת אלא בתצהירו של עו"ד ברסלר, אשר כאמור לעיל, בחר שלא להתייצב להיחקר עליו בחקירה נגדית, ומכאן שאין להסתמך על תצהיר זה כלל והוא בגדר טענה בעלמא.

בנסיבות אלו שבהן לא הוכח כי כתב התביעה הומצא לידיו של המבקש ואף לא כי ידע הוא בצורה כלשהי על כתב תביעה זה במועד מוקדם למתן פס"ד, הרי מתחייב ביטולו של פס"ד מתוך חובת הצדק ולאור הפגם שנפל בהליך נתינתו.

6. יתר על כן, המבקש אף מכחיש מכל וכל כי היה מנוי של המשיבה וכן את טענתה לעניין פנייתו אליה בניסיון להסדרת החוב, ועל כן, נראה כי למבקש אף קיימת הגנה אפשרית כנגד תביעת המשיבה, ביחס להתקשרות עימה בכלל ובפרט ביחס לחוב נשוא התביעה. מכאן, שאף אילו לא היה ניתן לבטל את פס"ד מחובת הצדק הרי שניתן היה להורות על ביטולו לפי שיקול דעת בית המשפט לנוכח סיכויי ההגנה הקיימים לו כנגד תביעת המשיבה.

7.  לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין שניתן כנגד המבקש ולאפשר לו להתגונן כראוי כנגד התביעה.

על המבקש להגיש לתיק בית המשפט כתב הגנה בתוך 30 ימים.